<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"ה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ואלו פוסלין. שני בתרומה לא חשיב ליה דמדאוריתא הוא. האוכל אוכל ראשון ואוכל שני. באוכל כביצה קאמר ופוסל את התרומה אפי' בנגיעה שהרי כל עיקרה של גזירה זאת לא נעשת אלא משום דזימנין אכיל אוכלין טמאין ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומיה ומטמא להו בנגיעה וכביצה אוכל מטמא אוכלין בנגיעה. אבל הא דאמרן בכל דוכתא [מקוואות פ"י מ"ז] כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס ההיא גזרה קדמונית היתה שאינו נפסל בפחות משני בצים וגם לא היה פוסל במגעו את התרומה אבל גופו היה נפסל מלאכול תרומה. הכי אמרי' בשחיטת חולין [ל"ד ע"ב] האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת (הקדש) תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה. ואמרינן נמי האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול ומותר ליגע. ואם תאמר למה היתה אותה גזרה לפי שכשאוכל אוכלין טמאין ואחר כך שותה משקין דתרומה נראה כאלו אוכלין טמאין שבגופו מטמאין את התרומה לאחר שהית' בתוך מעיין. ואע"פ (שטהרה) [שטומאה] בלועה אינה מטמאה יש כמה עמי הארץ שאינם יודעים ואי מטהרינן ליה אתי לזלזולי. לכך גזרו שיהא אסור לאכול בתרומה. ואם תאמר א"כ (והא) [יהא] שיעורן כביצה שהוא שיעור לטמא אחרים. תריץ דכל העולם יודעים שאם אדם גדול אכל כביצה מכוונת אי אפשר שלא יתעכל מיד כל שהוא הרי שאין בה בכביצה מכוונת הנאכלת לטמאות את התרומה הנכנסת למעין וכיון דאפקוה מכביצה (ו)אוקמוה אתרי ביצים. זו הגזרה היתה מימים קדמונים ובעליית חנניה הוסיפו עליה שיהא האוכל אוכלין טמאין אפי' כביצה יהא גופו פסול אפי' ליגע בתרומה ומזה הטעם שפירשתי. ואי אפשר לומר שלא היתה אלא גזרה אחת שגזרו שיהא נפסל גופו דהאוכל מלאכול בתרומה על ידי אכילת פרס [ומתני'] דהאוכל אוכל ראשון ואוכל שני באכילת פרס קאמר הא אי אפשר דכולה מתני' בנגיעה היא. ועוד שעיקרה משום נגיעה נתקנה. ועוד דאמרי' ביומא [פ' ע"ב] אמר רב פפא הנח לטומאת (גווים) [גוויה] דלאו דאוריתא ומי אמר רב פפא הכי והא אמר רב פפא אל תטמאו בהם ונטמאתם בם מיכן לטומאת (גווים) [גוויה] מן התורה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ואם תאמר טומאת (גווים) [גוויה] מי"ח דבר הוא היאך בא התלמוד ללמדה מן התורה. כ' ש' מ'. ולבי מגמגם. שהרי בחולין אמרינן האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש (אסור) נפסל גופו מלאכול בתרומה איתיביה (רב המנונא) [רב זירא] שלישי [שני] בקדש ואין שני בתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה [על טהרת תרומה] אין על טהרת הקדש לא לא מיבעי' קאמר וכו'. וכיון שמקשה לו מזו המשנה ש"מ זו המשנה נמי בנפסל גופו קיימא. והרב מתר' דהכי קא מקשה על טהרת הקדש לא לגבי טומאת (גווים) [גוויה] נמי על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא דמאי שנא. גימ'.
